עמוד שדרה צווארי
דרך עמוד השדרה הצווארי עוברים עצבים רבים המעצבבים את פלג הגוף העליון.
אי לכך, ליקויים בעמוד השדרה הצווארי עלולים לגרום לא רק לכאבים בצוואר עצמו, אלא גם לכאבים באיזור הגב העליון או לכאבים המקרינים לכיוון הכתף והידיים ולתחושת נימול באיזורים אלו.
בלט דיסק צווארי, או פריצת דיסק מתרחשת כאשר הדיסקים והרצועות הנלוות בעמוד השדרה שלמים, אך עלולה להיווצר התבלטות שלוחצת על עצבי עמוד השדרה. מצב זה גורם לכאבים בצוואר, בכתף ובזרועות. בדרך כלל, התסמינים כוללים כאב עמום או חד בצוואר או בשכמות. לעיתים, הכאב עשוי להקרין לאורך הזרועות לידיים ואף לאצבעות. בנוסף, תחושת עקצוץ וחוסר תחושה עשויות להיות מורגשות בקצות האצבעות. מצב זה עלול להתפתח אצל אנשים בקבוצות גיל שונות ובעיקר בקבוצת הגיל בין 30-50 שנים.
אבחון
תהליך האבחון כולל בדיקה גופנית, הערכה של הסימפטומים וההיסטוריה הרפואית ובדיקה נוירולוגית. לאחר מכן ניתן להמליץ על סריקת טומוגרפיה ממוחשבת (CT) או הדמיית תהודה מגנטית (MRI) כדי להעריך את הנזק לדיסק.
טיפול
גישות טיפול כירורגיות והן גישות טיפול לא ניתוחיות (שמרניות) מקובלות לטיפול בפריצת דיסק צווארי, כתלות בסימפטומים ובממצאים במהלך הבירור.
שיטות טיפול שמרניות כוללות טיפול תרופתי כגון תרופות נוגדות דלקת (NSAIDs), ומרפי שרירים וכן תרופות נוגדות כאב. ניתן להמליץ על טיפולי פיזיותרפיה הכוללים עיסוי, תרגילי מתיחה ומתיחה בצוואר. לרוב, אמצעי טיפול אלו עשויים להקל על הכאב תוך כ-4-6 שבועות.
אם המצב אינו מאפשר טיפול בגישות שמרניות כמו בצבים של לחץ משמעותי על חוט השדרה, או במקרה של כשלון של טיפול שמרני, ייתכן ויהיה צורך בטיפול ניתוחי. פריצת דיסק צווארי ניתנת לתיקון על ידי כריתת דיסק או למינקטומיה. ניתוחי עמוד שדרה אלה יכולים להיעשות בשיטה זעיר פולשנית הכוללת חתכים קטנים יותר ומכשירים זעירים.
פריצת דיסק צווארי
רדיקולופתיה צווארית, נגרמת על ידי פגיעה בשורש של עצב בעמוד השדרה. הוא מאופיין בכאבי צוואר המקרינים לכתף ולזרועות. ככל שאנו מתבגרים, הדיסקים מאבדים גובה, מאבדים את התכונות האלסטיות שלהם ועשויים להיווצר בלטים. החוליות מתקרבות אחת לשניה והדיסק קורס ונוצרים זיזי עצם הנקראים אוסטאופיטים. האוסטאופיטים מצמצמים את הנקבים דרכם יוצאים השורשים מעמוד השדרה ו״צובטים״ את שורש העצב.
הכאב הנגרם כתוצאה ממצב זה הוא חד ועשוי להיות מורגש אפילו כדקירת סיכה או מחט. הכאב עלול להחמיר עם תנועות של הצוואר או סיבוב הראש.
אבחון
תהליך האבחון כולל בדיקה גופנית, הערכה של הסימפטומים וההיסטוריה הרפואית ובדיקה נוירולוגית.
לאחר מכן בדרך כלל מבוצעות בדיקות סריקת טומוגרפיה ממוחשבת (CT), או הדמיית תהודה מגנטית (MRI) ולעיתים אף בדיקת אלקטרומיאלוגרפיה (EMG).
טיפול
לעתים קרובות, רדיקולופתיה צווארית מטופלת בשיטות טיפול לא ניתוחיות (שמרניות) כגון פיזיותרפיה, תרופות נגד כאבים, תרופות נוגדות דלקת או זריקות סטרואידים המוזרקות לעמוד השדרה. אם הטיפולים השמרניים נכשלים או אם המצב מחמיר, ייתכן ויידרש טיפול כירורגי. מטרת הניתוח היא ליצור מקום לעצבים הדחוסים, לשמור על יציבות עמוד השדרה ולספק מנח נכון לעמוד השדרה. שלושת סוגי ההליכים שניתן לעשות בדרך כלל עבור רדיקולופתיה צווארית כוללים:
-
ACDF - דיסקטומיה וקיבוע בגישה קדמית או החלפת דיסק צווארי בגישה קדמית
רדיקולופתיה צווארית
מיאלופתיה צווארית גורמת לחוסר תחושה בידיים, לסרבול של האצבעות ולחוסר יציבות של הרגליים. לעתים קרובות ההתפתחות היא איטית, ללא כאב ובמקרים רבים לא ניתן להבחין בה עד שהתסמינים מתקדמים למדי. בדרך כלל, ישנם קשיים בכתיבה, סיבוב מפתח, החזקת סכין ומזלג, חוסר יציבות ברגליים ונפילות. לעיתים תפקוד שלפוחית השתן והמעיים עלולים להיפגע גם כן.
הסיבה השכיחה ביותר היא שינויים ניווניים של עמוד השדרה הצווארי עם לחץ על חוט השדרה בתעלת השדרה. כאב בזרועות עלול להתלוות למיאלופתיה צווארית אם גם שורשי העצבים היוצאים לחוצים ומודלקים (רדיקולופתיה צווארית).
תוכנית טיפול שמרנית לא ניתוחית היא תמיד העדפת ברירת המחדל. עם זאת, אם ההידרדרות הנוירולוגית משמעותית, מומלץ לבצע ניתוח דקומפרסיה, ללא או עם קיבוע, בו המטרה היא לשחרר את הלחץ על חוט השדרה.